Competition in this pair is now closed. Source text in English When my wife told me she was pregnant, I got that stomach-churning sensation that hits you on a plunging roller coaster. I was excited, yes, but... oh my God. Parenting was for, well, parents.
So here I stand, bug-eyed and sweating buckets like some poorly-drawn cartoon character, the question marks floating in the air around my head while I try to prepare myself for the complete care and responsibility of another living being besides my cat. I'm responsible for making sure this little human doesn't grow up and turn into a complete monster. If the child turns out a social moron-- my fault. If the babe can't find Luxembourg on the map, blame me for not providing a better education. They'll need therapy, and of course that will be on my head too. So many opportunities for wrong turns!
I remember the day my father sat me down and awkwardly told me about the birds and the bees; it was perhaps the most excruciating and embarrassing half hour of both our lives. I can't do that to another human being.
Maybe I'm getting a little ahead of myself here. I can do this, I say; I'll be a great father. My child will be reared a well-rounded, educated, upstanding citizen of the world, and he or she won't hate me.
And then I imagine the baby, still safe within the confines of my wife's belly, suddenly opening an alarmed eye as the thought enters his or her mind: "What if my dad just can't hack it? | The winning entry has been announced in this pair.There were 6 entries submitted in this pair during the submission phase. The winning entry was determined based on finals round voting by peers.
Competition in this pair is now closed. | כשאשתי סיפרה לי שהיא בהיריון, דבר ראשון התהפכה לי הקיבה כמו ברכבת שדים בסחרור מטה. לא שלא הייתי נרגש, אבל...אלוהים! הורות הרי נועדה להורים, לא?
והנה אני, מבוהל עד אימה ומזיע בכמויות כמו איזו דמות מאוירת-למחצה בסרט מצויר, וסימני השאלה מרחפים באוויר מסביב לראשי בעוד אני מנסה להכין את עצמי לדאגה ולאחריות המוחלטות לגורלו של יצור חי נוסף מלבד החתול שלי. זה הלא באחריותי שייצור קטן זה לא יגדל ויהפוך למפלצת מושלמת. אם הילד יהפוך לכישלון חברתי, זו אשמתי. אם הזאטוט לא יוכל למצוא את לוקסמבורג על המפה, תוכלו להאשים אותי על שלא סיפקתי לו חינוך טוב יותר. הוא יצטרך טיפול נפשי, וכמובן שגם זה רק בגללי. כל כך המון אפשרויות לטעות!
אני עדיין זוכר את היום שאבי הושיב אותי מולו וסיפר לי על 'עובדות החיים'; היו אלו 30 הדקות הכי מענות ומביכות בחיינו. אני פשוט לא מסוגל לעשות את זה לאדם אחר.
אולי בעצם אני קצת מגזים כאן. לדעתי, אני יכול לעשות זאת. אני הולך להיות אבא נפלא. הילד או הילדה שלי יגדלו להיות אזרחים מגובשים, מחונכים ואחראים, והם לא ישנאו אותי.
ואז אני מדמיין את התינוק, שעדיין שוכן לבטחה במעמקי בטנה של אשתי, פוקח לפתע עין מודאגת כשהוא חושב לו לפתע: "ומה אם אבא שלי פשוט לא מסוגל לעמוד בזה?"
| Entry #1907
Winner Voting points | 1st | 2nd | 3rd |
---|
10 | 2 x4 | 1 x2 | 0 |
| כשאשתי סיפרה לי שהיא בהריון נתקפתי אותה תחושה מהפכת-קרביים, המכה בך כשאתה צולל לתהום ברכבת הרים. כן, הייתי נרגש, אבל... אוי אלוהים. הורות זה משהו בשביל, נו, הורים.
אז הנה אני עומד, פעור עיניים ומגיר נהרות של זיעה כמו דמות מאוירת-גרוע מסרט מצויר, סימני השאלה מרחפים באוויר סביב ראשי כשאני מנסה להכין את עצמי לדאגה ולאחריות המוחלטת ליצור חי נוסף מלבד החתול שלי. אני אחראי לוודא שבן האנוש הקטן הזה לא יגדל ויהפוך למפלצת מושלמת. אם הילד ייצא עם פיגור חברתי – אשמתי. אם הזאטוט לא יצליח למצוא את לוכסמבורג על המפה, תתבעו אותי על שלא הענקתי לו חינוך טוב יותר. הוא יצטרך טיפול פסיכולוגי וכמובן שגם זה יהיה על מצפוני. כל כך הרבה הזדמנויות לתעות בדרך!
אני זוכר את היום בו אבא שלי הושיב אותי וסיפר לי באי-נוחות על הציפורים והדבורים. זו הייתה אולי מחצית השעה המייסרת והמביכה ביותר בחיי שנינו. אני לא יכול לעשות את זה לבן אנוש אחר.
אולי אני קצת נסחף כאן. אני יכול לעשות את זה, אני אומר. אני אהיה אבא נהדר. הילד שלי יגדל להיות אזרח העולם זקוף-קומה, מחונך וחטוב, והוא לא ישנא אותי.
ואז אני מדמיין את התינוק, עדיין שוכן לבטח בבטנה של אשתי, פותח לפתע עין חרדה כשהמחשבה עולה במוחו: "מה אם לאבא שלי פשוט אין את זה?"
| Entry #1642
Voting points | 1st | 2nd | 3rd |
---|
8 | 2 x4 | 0 | 0 |
| כאשר אישתי סיפרה לי שהיא בהריון, הבטן שלי התכווצה פתאום, בהרגשה דומה לזו שמקבלים בזמן צניחה ברכבת הרים. כמובן שהתרגשתי אבל... אלוהים אדירים, הורות היא עניין, נו... להורים.
אז הנה אני עומד כאן, עיניי כמעט יוצאות מחוריהן ואני מזיע בכמויות כמו איזו דמות לא מוצלחת מסרט מצויר, עם סימני שאלה שמרחפים לי בראש בעודי מנסה להכין את עצמי לטיפול ולאחריות מלאים על יצור חי אחר מלבד החתול שלי. אני אחראי על כך שבן אדם זעיר זה לא יגדל ויהפוך למפלצת של ממש. אם הילד יהפוך לאידיוט חברתי -- זו אשמתי. אם הילד לא ידע לזהות את לוקסמבורג על המפה, תאשימו אותי על שלא סיפקתי לו חינוך טוב יותר. הוא יצטרך טיפול פסיכולוגי וכמובן שגם זה יהיה על הראש שלי. כל כך הרבה הזדמנויות לעשות טעויות!
אני זוכר את היום בו אבי הושיב אותי וסיפר לי במבוכה על עובדות החיים. זו היתה החצי שעה המביכה והקשה ביותר בחיי שנינו. אני לא יכול לעשות את זה לאדם אחר.
אולי אני קצת מגזים. אני יכול להתמודד עם זה, אני אומר, אני אהיה אבא נפלא. הילד שלי יגדל ויהיה אדם מפותח, משכיל, אזרח העולם למופת והוא או היא לא ישנאו אותי.
ואז אני מדמיין את העובר, הנח לו בבטחה בתוך רחמה של אשתי ופתאום הוא פותח עין מפוחדת בעוד המחשבה המחרידה עוברת בראשו או בראשה: "מה אם אבי פשוט לא יוכל לעשות את זה?"
| Entry #1964
Voting points | 1st | 2nd | 3rd |
---|
6 | 1 x4 | 1 x2 | 0 |
| כאשר אשתי סיפרה לי שהיא בהריון, חשתי את אותה תחושת התרגשות בבטן בה חשים בדרך כלל כאשר נוסעים ברכבת הרים. התרגשתי, אבל...אלוהים, הורות הרי מיועדות, ובכן, להורים...
כך מצאתי את עצמי עומד נדהם, מופתע ומזיע ממש כמו איזו דמות מסרטים מצוירים שצוירה באופן גרוע. סימני השאלה מרחפים באוויר מסביב לראשי בעודי מנסה להכין את עצמי עבור האחריות והטיפול בייצור חי אחר שאינו החתול שלי. אני אהיה אחראי לכך שהבן אדם הקטן לא יגדל ויהפוך למפלצת. אם הילד יצא חסר כישורים חברתיים – זו תהיה אשמתי. אם הוא לא ידע להצביע על מיקומה של לוקסמבורג במפה, האשימו אותי על כך שלא הענקתי לו חינוך טוב יותר. ילדיי יזדקקו לטיפול פסיכולוגי ואני כמובן נושא באחריות גם לכך. כל כך הרבה הזדמנויות לטעות!
אני זוכר את היום בו אבי הושיב אותי לשיחה ובאי נוחות ובצורה מגושמת הסביר לי כיצד באים ילדים לעולם; יתכן מאוד כי עבור שנינו זאת הייתה חצי השעה המייסרת והמביכה ביותר בחיים. אני לא יכול לעשות את זה לבן אדם אחר.
אולי אני קצת מקדים את המאוחר. אני מסוגל לעשות את זה. אני אהיה אבא נפלא. הילד שלי יגדל להיות אדם מגוון, משכיל, הגון, והוא או היא לא ישנאו אותי.
ואז דמיינתי את התינוק, עדיין מוגן בתוך תחומי בטנה של אשתי, פוקח לפתע בדאגה את אחת מעיניו כאשר עולה במוחו המחשבה "מה אם אבא שלי לא מסוגל לעשות את זה?"
| Entry #2372
Voting points | 1st | 2nd | 3rd |
---|
3 | 0 | 1 x2 | 1 x1 |
| כשאישתי אמרה לי שהיא בהריון, הרגשתי אותה תחושה של היפוך בבטן שתוקפת אותך בצלילת רכבת-הרים. התרגשתי, כן , אבל... או אלוהים. הורות הייתה עבור, הורים, במיטבם.
לכן אני עומד כאן, בעיניים בולטות ומזיע דליים כמו דמות מסרט מצויר שצוירה ברישול, סימני השאלה מרחפים באוויר סביב ראשי תוך כדי שאני מנסה להכין עצמי לטיפול מלא ולאחריות על ייצור חי נוסף בלבד החתול שלי. אני אחראי להבטיח שבן האנוש הקטן זה לא יגדל ויאפוף למפלצת מוחלטת. אם הילד ייצא רפה-שכל חברת -- אשמתי. אם הפעוט לא יכול למצוא לוקסמבורג על המפה, האשימו אותי שלא דאגתי לו לחינוך יותר טוב.הם יזדקקו לריפוי , וכמובן שגם זה יהיה על ראשי. כך שלא חסרות הזדמנויות לפניות שגויות.
אני זוכר את היום כשאבי הושיב אותי וסיפר בצורה מגושמת על ציפורים ועל דבורים; זה היה אולי מחצית השעה הכי מכאיבה ומביכה בחיי שנינו. אני לא יכול לעשות את זה לבן אדם אחר.
יתכן שאני מקדים את עצמי כאן. אני יכול לעשות את זה, אני אומר; אני אהיה אבא נפלא. ילדי יגדל חטוב, משכיל, אזרח מכובד של העלום, והוא או היא לא ישנאו אותי.
ואז אני מדמיין את הילד, עדיים בטוח בתחום הבטן של אישתי, פתאום פוקח עיין חרדה כשהרעיון בה לתודעתו או לתודעתה: "מה אם אבי פשוט לא מסוגל לפרוץ את זה?"
| Entry #1970
Voting points | 1st | 2nd | 3rd |
---|
1 | 0 | 0 | 1 x1 |
| | | | | X Sign in to your ProZ.com account... | | | | | | ProZ.com translation contestsProZ.com translation contests offer a fun way to take a break from your normal routine while testing and honing your skills with fellow translators.
ProZ.com Translation Contests. Patent pending. |