Who cast that first fateful tomato that started the La Tomatina revolution? The reality is no one knows. Maybe it was an anti-Franco rebellion, or a carnival that got out of hand. According to the most popular version of the story, during the 1945 festival of Los Gigantes (a giant paper mâché puppet parade), locals were looking to stage a brawl to get some attention. They happened upon a vegetable cart nearby and started hurling ripe tomatoes. Innocent onlookers got involved until the scene escalated into a massive melee of flying fruit. The instigators had to repay the tomato vendors, but that didn't stop the recurrence of more tomato fights—and the birth of a new tradition.
Fearful of an unruly escalation, authorities enacted, relaxed, and then reinstated a series of bans in the 1950s. In 1951, locals who defied the law were imprisoned until public outcry called for their release. The most famous effrontery to the tomato bans happened in 1957 when proponents held a mock tomato funeral complete with a coffin and procession. After 1957, the local government decided to roll with the punches, set a few rules in place, and embraced the wacky tradition.
Though the tomatoes take center stage, a week of festivities lead up to the final showdown. It's a celebration of Buñol's patron saints, the Virgin Mary and St. Louis Bertrand, with street parades, music, and fireworks in joyous Spanish fashion. To build up your strength for the impending brawl, an epic paella is served on the eve of the battle, showcasing an iconic Valencian dish of rice, seafood, saffron, and olive oil.
Today, this unfettered festival has some measure of order. Organizers have gone so far as to cultivate a special variety of unpalatable tomatoes just for the annual event. Festivities kick off around 10 a.m. when participants race to grab a ham fixed atop a greasy pole. Onlookers hose the scramblers with water while singing and dancing in the streets. When the church bell strikes noon, trucks packed with tomatoes roll into town, while chants of "To-ma-te, to-ma-te!" reach a crescendo.
Then, with the firing of a water cannon, the main event begins. That's the green light for crushing and launching tomatoes in all-out attacks against fellow participants. Long distance tomato lobbers, point-blank assassins, and medium range hook shots. Whatever your technique, by the time it's over, you will look (and feel) quite different. Nearly an hour later, tomato-soaked bombers are left to play in a sea of squishy street salsa with little left resembling a tomato to be found. A second cannon shot signals the end of the battle. | מי השליך את אותה עגבנייה גורלית, אשר החלה את מהפיכת לה טומטינה? האמת היא שאף אחד אינו יודע. אולי היה זה מורד אנטי-פרנקו כלשהו או קרנבל שיצא משליטה. על-פי הגרסה הנפוצה ביותר של הסיפור, במהלך הפסטיבל לוס גיגנטס בשנת 1945 (מצעד בובה ענקית עשוית עיסת נייר), המקומיים ניסו לביים קטטה במטרה למשוך מעט תשומת לב. הם נתקלו בעגלת ירקות קרובה והחלו להשליך עגבניות בשלות. צופים תמימים התערבו והאירוע הסלים והפך לתגרה מסיבית של פרות מעופפים. המסיתים נאלצו לשלם למוכרי העגבניות, אמנם זה לא מנע את קרבות העגבניות הנוספים ואת לידתה של מסורת חדשה. תוך חשש מפני הסלמה פרועה, הרשויות חקקו, נרגעו ואז חזרו והטילו סדרת איסורים בשנות ה-50. בשנת 1951 המקומיים אשר קראו תיגר על החוק, נאסרו עד להיערכותה של מחאה ציבורית, שקראה לשחרורם. המעשה החצוף ביותר כנגד איסורי העגבניות קרא בשנת 1957, כאשר תומכי המסורת ערכו הלווית עגבניות מדומה שלמה עם ארון קבורה ותהלוכה. לאחר שנת 1957 השלטון המקומי החליט להשלים עם גורלו, קבע מספר כללים לאירוע ואימץ את המסורת המטורפת. למרות שהעגבניות תופסות מקום מרכזי, שבוע של חגיגות מוביל לעימות הסופי. זוהי חגיגה של הפטרונים הקדושים של בוניול, הבתולה מריה ולואיס ברטרנד הקדוש, מלווה בתהלוכות רחוב, מוזיקה וזיקוקים בסגנון ספרדי שמח. בכדי לחזק את הכוח לקראת העימות המתקרב, בערב שלפני הקרב מגישים פאייה אפית, המהווה מאכל ולנסיאני מסורתי של אורז, פרות ים, זעפרן ושמן זית. בימינו, בפסטיבל חסר מעצורים זה ישנה מידה מסוימת של סדר. המארגנים הרחיקו לכת עד כדי פיתוח זן מיוחד של עגבניות קשות לעיכול לצורך האירוע. החגיגות מתחילות בסביבות השעה 10:00 בבוקר עם מרוץ המשתתפים לחטיפת חזיר המשופד על מוט שמנוני. הצופים משקים בזרנוק מים את המשתתפים, תוך שהם רוקדים ושרים ברחובות. כאשר פעמון הכנסייה משמיע צהריים, משאיות עמוסות בעגבניות מגיעות לעיר, תוך שקריאות ה"טו-מה-טה, טו-מה-טה" מגיעות לשיאן. ואז, עם ירי תותח מים, מתחיל האירוע המרכזי. זהו האור הירוק לריסוק והשלכת העגבניות במתקפות החורמה כנגד המשתתפים האחרים. זריקת עגבניות למרחק רחוק, התנקשות מטווח אפס וכן ירי בקלע לטווח בינוני. לא משנה מהי הטכניקה שלכם, עד לתום האירוע, אתם תיראו (ותרגישו) שונים לגמרי. כשעה לאחר מכן, מפציצים ספוגי עגבניות נותרים לשחק ברחוב בתוך ים של סלסה רטובה ורק מעט מהשאריות סביבם מדמות עגבניות. ירי שני של התותח מסמן את תום הקרב. |