אני זוכר שקראתי פעם שאנשים משתמשים בשפה כדי להסוות את מחשבותיהם, אך מניסיוני, רבים משתמשים בשפה במקום מחשבה.
את שפתו של איש העסקים מכתיבים כללים מועטים ופשוטים יותר מכל פעולה אחרת של החיה האנושית, והם:
ודא שיש לך מה לומר.
אמור זאת.
חדל מלדבר.
אם התחיל לפני שידע מה ברצונו לומר, והמשיך לאחר שכבר אמר, יגיע הסוחר לבית המשפט או לבית המחסה. וקצרה הדרך מהראשון לשני. יש לי מחלקה משפטית שעולה כסף רב, אך הדבר מונע ממני לפנות לערכאות.
מותר לך לנהל שיחת עצלתיים ארכנית כשאתה מבקר בחורה או מדבר עם ידידים לאחר ארוחת הערב; אך במשרד, קצר בדבריך ככל האפשר. הימנע ממבוא ומאחרית דבר, ועצור בטרם תגיע ל"ושנית..."
שא דרשות קצרות כדי לתפוס את תשומת לבם של החוטאים; גם כמרים לא מאמינים שהם עצמם זקוקים לדרשות ארוכות. תן לשוטים את המילה הראשונה ולנשים, האחרונה. הבשר תמיד נמצא באמצע הכריך. ולא תזיק שכבה קלה של חמאה, אם מיועד הוא למי שאוהב חמאה.
זכור שקל להיראות חכם מלומר דברי חכמה. דבר פחות מרעך והאזן יותר משתדבר; כי כשאדם מאזין, אין מדבר הוא על עצמו, כי אם מחמיא לזה שכן.
תן לגברים אוזן קשבת ולנשים נייר כתיבה, והם יספרו לך הכול. הכסף מדבר – אך ורק אם התיר בעליו את חרצובות לשונו, ואו אז, דבריו פוגעניים תמיד. גם העוני מדבר, אך איש אינו רוצה לשמוע מה יש לו לומר.