בספרו "חברת השקיפות" (2012), מתבסס שוב הפילוסוף הדרום קוריאני ביונג-שול האן (Byung Chul Han) על מטפורת הפנאופטיקון של מישל פוקו כדי לפתח את מושג הפנאופטיקון הדיגיטלי. כוונתו לנראות הטוטלית החדשה המאפשרת לצפות בכול, החל באינטימיות של כל אחד, באמצעות המדיה האלקטרונית, לרבות הרשתות החברתיות, יוטיוב וכן הכלים של גוגל כגון גוגל-ארת', גוגל-מאפס, משקפי גוגל וסטריט-ויו. קוריאה הדרומית מחוברת עד זרא, נהנית ממהירות הגלישה הגבוהה בעולם והפכה למעבדה הנועזת ביותר של חברת השקיפות, מעין "ארץ הקודש" של ההומו-דיגיטליס, ש"חוקר" את העולם באמצעות ידו המוארכת: הטלפון הסלולרי. לפי רעיון הפנאופטיקון, המשמעת החברתית הוטלה בפרספקטיבה של מבט בקו ישר מתוך מגדל מרכזי. האסירים לא ראו זה את זה וגם לא את המשגיח, והיו מעדיפים שלא יצפו בהם כדי ליהנות ממעט חופש. הפנאופטיקון הדיגיטלי, לעומת זאת, מאבד את מאפיין הפרספקטיבה: במטריקס הקיברנטי כולם רואים את כל השאר וחושפים את עצמם כדי שיבחינו בהם. נקודת הבקרה הבלעדית שהייתה קיימת במבט האנלוגי נעלמת - כעת צופים מכל הזוויות. אבל הבקרה נמשכת - אמנם בצורה אחרת - ואולי אף ביתר יעילות, מאחר שכל אחד מפקיד בידי השאר את האפשרות שהאינטימיות שלו תיחשף, ובכך נוצרת בקרה הדדית. זו השקפה טוטלית ש"מדרדרת את חברת השקיפות עד להפיכתה לחברת בקרה. כל אחד מקיים בקרה על כל אחד", ציין הפילוסוף. (...) החיבור "חברת השקיפות" טוען לבסוף שהעולם מתפתח כפנאופטיקון אחד גדול, שבו אין כל חומה שתפריד בין הפנים לבין החוץ. | Entry #24395 — Discuss 0 — Variant: Not specifiednone
|
בספרו 'חברת השקיפות' (2012), הפילוסוף הדרום קוריאני ביונג צ'ול האן משתמש במטאפורה הפנאופטית של מישל פוקו כנקודת המוצא למושג הפנאופטיקון הדיגיטלי אותו הוא מפתח. במושג זה הוא מתייחס לשקיפות חדשה, מוחלטת, כזו המאפשרת לראות את הכל בעזרת האמצעים האלקטרוניים, וקודם כל, את פרטיותו של כל אדם. הלה כולל את הרשתות החברתיות, את יוטיוב ואת הכלים של גוגל - Earth, Maps, Glass ו-Street View. לקוריאה הדרומית ההיפר-מחוברת יש את מהירות הגלישה המהירה בעולם, והיא מהווה את המעבדה הנועזת ביותר בחברת השקיפות, מעין "ארץ הקודש" של ההומו-דיגיטל, שהטלפון הנייד שלו הוא שלוחה ישירה של היד אשר דרכה הוא "חוקר" את העולם. השליטה הפאנאופטית בחברה הממושמעת פעלה דרך הפרספקטיבה הליניארית של המבט שצפה מן מגדל המרכזי. האסירים לא ראו זה את זה – וגם לא יכלו לצפות בשומר ממרחק - והיו מעדיפים שלא להיות תחת פיקוח על מנת לזכות במעט חופש. הפנאופטיקון הדיגיטלי, לעומת זאת, מאבד את האופי הפרספקטיביסטי שלו; במטריצה הקיברנטית כולם יכולים לצפות בכל השאר וכולם חושפים את עצמם על מנת להיראות. נקודת השליטה היחידה שהיתה למבט האנלוגי נעלמת: עכשיו הצפיה מתבצעת מכל הזוויות. אבל השליטה נמשכת – באופן אחר – והיא הופכת יעילה אף יותר. כי כל אדם מעניק לכל היתר את האפשרות לצפות בפרטיות שלו, ויוצר בכך פיקוח הדדי. ראייה מוחלטת זו "מורידה את החברה השקופה לשפל, עד שהיא הופכת לחברה של פיקוח. כל אחד שולט בכל אחד", כתב הפילוסוף. (...) המסה על 'חברת השקיפות' מסתיימת בקביעה כי העולם מתפתח לכדי פנאופטיקון אחד גדול בו אף קיר אינו חוצץ בין החוץ לפנים. | Entry #24524 — Discuss 0 — Variant: Not specifiednone
|